מירזויב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

התובע הגיש תביעת נזיקין בגין נזקי גוף [שברים ומעיכה] באצבעות כף ידו שנגרמו לו בתאונת עבודה מ – 18.12.07 ["התאונה"]. התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי.

לאחר הגשת חוות דעת מומחי הצדדים, ד"ר נסינג וד"ר פעילן, בשנת 2010 ובשנת 2011, מינתה כב' השופטת גנות את ד"ר גולדברג כמומחה מטעם בית המשפט ["המומחה"]. המומחה בדק את התובע, עיין בחוות דעת מומחי הצדדים, במסמכים רפואיים ובצילומי רנטגן מיום 14.3.12. בחוות דעתו הראשונה מיום 20.4.12 כתב שמפאת היעדר שיתוף פעולה מצד התובע, אינו יכול לבחון את מידת ההגבלה בטווחי התנועה של האצבעות. כמו כן שלל קשר סיבתי בין מגבלות תנועה בשורש כף היד ובמרפק לבין הפגיעה בתאונה.

בית המשפט הורה לו לבדוק את התובע פעם נוספת. בעקבות בדיקה זו, שנערכה בנוכחות מתורגמנית, הגיש המומחה ב – 25.12.12 חוות דעת משלימה. הלכה למעשה לא חזר בו מחוות הראשונה, אלא ציין שבבחינת "בית הלל" היה קובע לו נכות של 5% בלבד. התיק הועבר לבית משפט השלום ולאור עמדות הצדדים קבעתי אותו להוכחות ב – 3.12.14 וב – 4.12.14.

לאחר כל אלה הגיש התובע "הודעה" על צירוף מסמכים נוספים שנעשו על ידי הרופא המטפל באוגוסט 2013. החלטתי שאין הליך של "הודעה" והתייחסתי אליה כאל בקשה. לאחר השלמת סבב התגובות יש לדון בהתנגדות הנתבעת לבקשה. הנתבעת מתנגדת מכמה טעמים:

הטעם הראשון, על התובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, נתמכת בתצהיר ובמסגרתה לבקש לצרף את המסמכים.

על פי תקנה 71 [א] לתקנות סדר הדין האזרחי יש לפרט בכתב התביעה עובדות מהותיות בלבד ואין לצרף ראיות הבאות להוכיח אותן.

טענה זו אינה נימוק לדחיית הבקשה.

הטעם השני, על אף שהמומחה בדק את התובע פעמיים הוא כתב שהתובע אינו משתף עמו פעולה.

התובע חולק על כך וטוען ששיתף פעולה עם המומחה.

מאחר והמחלוקת כאן עובדתית, על בית המשפט להכריע בה כמו בכל מחלוקת עובדתית. מבחינה זו אין למומחה האמון על הזירה הרפואית בלבד, עדיפות על בית המשפט. למעשה מעמדו לעניין זה הוא מעמד של עד ולכל היותר מדובר בקביעה רפואית – עובדתית מעורבת [ראו הסקירה בע"א 7617/07].

בית המשפט יקבע ממצאים לאחר עיון במלוא חומר הראיות.

טענה זו אינה נימוק לדחיית הבקשה.

הטעם השלישי, המומחה בדק את התובע פעמיים, חיווה דעתו לאחר הבדיקה הראשונה ולא חזר בו לאחר הבדיקה השנייה. התובע אינו יכול לצרף כעת מסמכים שנוצרו לאחר מתן חוות דעתו של המומחה ואשר לא הובאו בפניו. האפשרות היחידה העומדת בפניו הינה להגיש את המסמכים למומחה.

לטענת התובע חוות דעתו של המומחה הינה ראיה ככל הראיות, אין בה סופיות ועל בית המשפט להתחשב במכלול הראיות, לרבות במסמכים הנוספים. המסמכים הנוספים מלמדים על המשך הטיפול בתובע, על היעדר הטבה ואפילו על החמרה.

אין חולק שחוות דעתו של המומחה הינה ראיה אחת במכלול הראיות וחובתו של בית המשפט לשקול אותה כשלעצמה ואף ביחס לכלל הראיות במשפט. עוד אין חולק שבין מועד הגשת התביעה לבין מועד הגשת ראיות חולף לא פעם זמן רב במהלכו עשוי מצבו של התובע להשתנות לטוב ולרע. נוכח דינאמיות זו אין לשלול עקרונית הגשת מסמכים ורשומות רפואיות שנוצרו במהלך הזמן, בפרט כאשר המועד לשמיעת ההוכחות רחוק יחסית.

ואולם,

עובר למתן חוות הדעת, עיין המומחה בחוות דעת מומחי הצדדים, ברשומות רפואיות ובצילומי רנטגן שנעשו עד למועד זה. מטבע הדברים לא עמדו לפניו המסמכים הנוספים נשוא בקשה זו. הדברים יפים גם לגבי מומחי הצדדים.

לפי תקנה 132 לתקנות סדר הדין האזרחי חובתו של המומחה לעיין ברשומות הרפואיות אם ביקש זאת בעל דין.

כך גם כאשר הנתבעת כאן עומדת על הגשת המסמכים הנוספים למומחה.